המפורסמות הוא שהיפנים מעריכים מסורת. אבל מסיבה זו או אחרת (שריפה, אסון טבע, מלחמת העולם השנייה, התלהבות יתר לקדמה) – לא נותרו ערים רבות על תילן כעדות להיסטוריה. העיר קיוטו ידועה במגוון המקדשים שלה, אבל בינות למקדשים משתרעת עיר מודרנית לחלוטין.
העיירה Takayama, ששוכנת בהרים במרכז יפן היא סיפור שונה. זוהי עיירת הרים עתיקה שבמרכזה טירה שחורבותיה בפארק Shiroyama מהמאה ה-17, נותרו גלויים. אבל Takayama ידועה הרבה יותר בשל הנוף, הסמטאות הצרות ומבני העץ הנמוכים מוכתמים בגוונים חומים. בגלל הגבעות התלולות שסובבות את העיירה, אין אפשרות לגדל באזור שדות אורז רבים, כך שבמקום גידול האורז התפתחו בעיירה אומנים (בעלי מלאכה) רבים. רוב האומנים היו נגרים שמצאו את פרנסתם בארמונות ובמקדשים בקיוטו, ולאחר שסיימו חזרו לעיירתם והותירו את חותמם בחזיתות הבתים המדהימים של הסוחרים המקומיים.
ב Takayama יש כמה רחובות שהשתמרו להפליא והם מוצפים היום בחנויות שמיועדות לתיירים. חנויות אלה מאד פופולאריות והן תמיד צפופות ומלאות לקוחות. בעיירה גם בניינים חדשים "ישנים" שצצים כל העת.
ניתן להגיע מטוקיו ל-Takayama ברכבת בנסיעה שנמשכת כ-4 שעות. מאחר ובפונדק מדברים רק יפנית מומלץ למצוא מתורגמן.
מי שחשקה נפשו להתרחק מכל אלה, יכול להגיע לאחת העיירות הקטנות בהרים. לדוגמה, מהעיירה Maze אפשר להשקיף על נוף ההרים סביב, אבל לא רק זאת. הביקור בעיירה יכול להיות מעין עליה לרגל למרכז קולינרי, שכן Maze טומנת בחובה את אחד היעדים הקולינריים הטובים ביותר ביפן.
Maze ממוקמת כ-40 ק"מ דרומית ל-Takayama. היא עטופה במעטפת פסטורלית של שדות אורז מדורגים וגבעות ירוקות. אמנם, כביש צר בעל שני נתיבים מקל את הנסיעה בגבעות אלה, אבל מיעוט הרכבים שנוסעים על הכביש מעלה את השאלה, האם באמת היה צורך לסלול כביש שכזה במקום כל כך פסטורלי?
הפונדק המקומי , Ryokan Maruhachi, שהוא ללא ספק גולת הכותרת במקום, אינו מפורסם בשום מקום ונוכחותו באינטרנט כמעט אפסית. הלקוחות שמבקרים בפונדק הם אלה שחוזרים אליו ומפרסמים את המקום מפה לאוזן. זוהי דרך הפרסום שמעדיפה Chikako בעלת המקום. התחושה היא שבעלת הפונדק מסכימה שיכתבו על המקום רק כי היא סבורה שממילא אף אחד לא יטרח להגיע ל-Maze. ואמנם צריך קצת העזה כדי להגיע לאזור זה.
מרבית הלקוחות של הפונדק Maruhachi הם דייגים חובבים. עונת הדיג הרצינית מתחילה בקיץ, כשמתחילה גם פריחת הוויסטריה. הדייגים מגיעים חמושים בחכות ארוכות כדי לדוג את דג ה-Ayu (דג של מים מתוקים). זהו דג נהרות שמצוי בנהרות מזרח אסיה, צבעו לבן וטעמו עדין. כל יפני יגיד לכם שטעמו של הדג כטעם המלון, אבל זה לא כך. עם זאת, טעמו של הדג קליל ומתוק ומתאים לעונת הקיץ. הדג משופד וצלוי על גחלים לוהטות, מתובל במלח ים ונאכל ישירות מהשיפוד כמו סוכריה על מקל, מהראש אל זנב.
חודשי האביב, לפני שהדייגים החובבים מגיעים למקום, הם החודשים המרהיבים ביותר של האזור. השילוב הצבעוני של ניצני הוויסטריה הסגולים בתנועה המהירה של Amago (דג נהרות אדום מנוקד ממשפחת הפורל) השורץ באזור, יחד עם דגים רבים אחרים והעלווה ירוקת העד – מספקים ללא ספק מראה מרהיב ששווה את המאמץ להגיע למקום.
ארוחת ערב בפונדק Maruhachi היא חגיגה של כל זה הצבעים והטעמים שמאפיינים את האזור. תזכו לארוחה בת 11 מנות שמוגשת בחדר אוכל פרטי על גבי שולחן לכה שחור נמוך משובץ בפנינים ומעוטר בדרקונים ובפרחים. האורחים יושבים סביב השולחן על כריות המונחות על הרצפה. בכל מנה, מבצעות המלצריות את טכס פתיחת דלתות ההזזה מנייר, כורעות ברך על הטאטאמי ומסבירות את המנה המוגשת לפרטי פרטים.
באמצע הארוחה, ניגשת את השולחן Chikako בעצמה (בעלת המקום) כ-Okami, "הפילגש של הפונדק", כך היא מגדירה את תפקידה. זה התפקיד שנולדה לתוכו, כי גם אמא שלה הייתה אוקאמי. ישנם בעלי אכסניות שיכולים לעקוב אחר שושלת היוחסין שלהם כ-10 דורות לאחור, Maruhachi הוא יחסית "תינוקת" – רק שני דורות אחורה.
רבים מעדיפים להצטרף לאחד מאותם טיולים מאורגנים ליפן כך שלא יצטרכו לטפל בעצמם בכל פרטי הטיול, אחרים מעדיפים לעשות זאת באופן עצמאי, באיזה דרך שתחליטו לנסוע, מצפה לכם חוויה יוצאת דופן.
